ומצאתי את עצמי שוכב על הארץ
וחבר שלי אחד הלך
ועוד אחד נשאר איתי בקושי
אבל גם הוא זרק את האקדח
קרא לי אח, אבל בפנים ידעתי שזה לא
אותו דבר, הכל נגמר, ראיתי איך סוגרים לי תרחוב
אני מנסה להזכר בפעם ולא
מוצא לכתוב
משהו איזה טקסט, שיבטא
את הלב שלי, חשבתי כבר
שאלייצור מת אבל הוא שוב חזר
ביטים מנגנים וזה לא עוזר
מנסה וקצת מתחיל להזכר
איך ישבתי שם באותה חצר
והבנתי שהכל הולך להגמר
ולא ראיתי איך
בורא עולם
עושה בשביל למשוך אותי
אליו
מהרכבת
לגהינום
ישבתי שם ולא ראיתי את התהום
הפעורה
שבסוף
המסילה, ישבתי שם כמו ילד טוב
מהחלון, תל אביב, סם של שקר ממלא שם את האוויר
וזה הכל מהיר
מתוק ומר
כמה רגעים וזה שוב נגמר
וזה הכל מרדף אחרי שום דבר
גם מי שהשיג את זה לא מאושר
אז שאלתי למה
אני רץ לשם
אולי יש משהו יותר מתוק
וראיתי כמה
שחזרו משם
והם אמרו שזה הכל דמיון
והרמתי את
העיניים ו
משהו עשה לי טוב
והרגשתי איך
אני שוב נושם
וכבר לא יכולתי לעזוב
אני מנסה להזכר
ולא מוצא
שיש משהו יותר יפה מזה
והלב שלי
שמח כאן
ורוח מלטפת אותי כל הזמן
את האמת שגם שם
הכל היה
קצת דפוק לראות את כל המהלך
של אנשים ש
רוצים פירסום, לומדים באוניברסיטה בשביל קידום
בשביל קצת שקט טיסה לחו"ל
לחזור לארץ שוב פעם לרצות למות
בשביל קצת כסף בשביל כבוד
בשביל שביום שישי אולי נרקוד
אולי נשתה קצת
נשכח הכל
אולי מחר יתחיל להיות יותר כחול
אחרי החושך
אחרי הכל
בסוף כולם הולכים לאותו מקום
ומשאירים הכל כאן
ואף אחד
לא יזכור אותם יותר אחרי מחר
וזה הכל מרדף אחרי שום דבר
גם מי שהשיג את זה לא מאושר