כשאשוב
נוציא מהארון שאריות חורף
להתכרבל בהן בשקט
כשמסביב יהום הסער
כשאשוב
צרובת שמש ושמיים, כהת עורף
נפצה על היעדרי
בחיבוקים חמים מפני צינה קרה
ואז נשב
שלובי זרועות ונשמות
נשב
ננשום עמוק את הרוחות
נספוג זרעי כהות שמיים
בשקט נקבל יחד את הקיץ הבא
זה עצוב
לחשוב על כל טיפות הגשם, רד הליל
כשעמדת אז בפתח
מחכה
שאשוב
ילדה-אישה ומסביבה גדר תיל
מבקשת בשתיקה דקה
הניחו לי
להתנחם
כשאמות
ספרו דברי אהבתי לכל שומע
איך עמדתי אז בפתח