נעה מפסיקה להאמין באלוהים
ועדיין מדליקה נרות שבת
היא חושבת שאפשר לחיות בשני המימדים
אם אשאל גם אאמין לזה כמעט
לפני זריחת תלת הכוכב
היא מגלגלת שוב תפרחת
תורמת עוד עשן לבן למר ענן
כשתעצום את העיניים
תראה תמונות צלולות מאלה
המצטיירות דרך חלון צופה לגן
נעה שוב תגיד לי
"אין שם כלום למעלה"
היא תאנח בשקט
"הרקיע ריק"
ואני אדע שכל זה נאמר באורך רוח
עם ערב הספק שוב ישתתק
נעה לי לוחשת
"פעם זה הרגיש אחרת
יכולתי לבקש הרבה דברים
שלווה שקטה, תוגת שתיקה
ומנוחה מהסברים
מאשמה, ומבושה, ומגברים"
נעה שוב תגיד לי
"אין שם כלום למעלה"
היא תאנח בשקט
"הרקיע ריק"
ואני אדע שכל זה נאמר באורך רוח
עם ערב הספק שוב ישתתק
על זרועותיה הלבנות
מבהיקות שריטות ציפורן
תוצר לוואי צורב של אהבה
כשאלמד אותה לכתוב
יחרטו עטים נובעים
סולמות מינור שקטים
קינות פרידה
והיא גדולה, אני אזכיר
ויכולה וכל יודעת
ובלילה לא צריכה היא אף אחד
לא אותי, ולא אותו
האלוהים הזה שלה
שאף פעם לא משאיר אותה לבד