אוי, הלב הפתי והמגוחך
חותר סירת דייגים שבורה אל חוף שקט
פתאום אנחנו חבורת זרוקים מפח אל פח
אנחנו זה ביורן ופגי דיי, פספרטו, אני וקאט
בחדר הצדדי בקאוגירל הישן
ביורן על המפוספסים, פגי על החלקים
אבא שלו חצי שיכור וחצי מעושן
הראש שלי מלא שרף, תלוי דומם על הקיר
אדוות אכזבה מלוחה ושקטה
מוטטה את מגדל החול הענק שבניתי
מכריחה אותי להתחיל לחשוב לבנות אחרת
פחות לגובה ונוצץ, יותר לעומק ולרוחב
בקרח או בעץ, או, או באבן או בקש
אוי הלב הפתי והמגוחך
יוצאים משם ומתחילים לצעוד ישר בטור
קפוא, החתולות מייללות למצוא מהר עוד פח
לי אין חשק אפילו להשיק עם פספרטו
במגרש החנייה של הקאוגירל הישן
מעבירים מיד אל יד במעגל מקטרת עננות
אני עף עשרות שנות חושך משם לשם, לשם
זבובי מחשבות לכודים בקורי מוחי החנוט
אוי הלב הפתי והמגוחך
משחיל לקאט מאייה לכיס המכופתר
יודע כבר שלא אראה יותר שוב אחר כך
לא אותה, לא את השמיים ולא את השטר
ביורן שתוי ממשיך למלמל שטויות
איבדתי אותו כבר לפני שעה בערך
הוא חומק לשירותים ופגי דיי שולחת אלי לשון
"אנחנו לא הרבה זמן יחד, 'תה יודע", מתחזרת
אדוות אכזבה מלוחה ושקטה
מוטטה את מגדל החול הענק שבניתי
מכריחה אותי להתחיל לחשוב לבנות אחרת
פחות לגובה ונוצץ, יותר לעומק ולרוחב
בקרח או בעץ, או, או באבן או בקש
אוי הלב הפתי והמגוחך
רק יומיים כאן וכבר הוא לוקח אל עצמו
אינטריגות, כעסים, יחסים ארוכי טווח
הבטחות והשלכות וחילופי האשמות
אם יש ילדים בצד השני, אני מבקש שתקשיבו לי
לעולם אל תשבו ותחכו לאף אחד, אתם שומעים?
לעולם אל תשבו ותחכו לאף אחד, אתם שומעים?
לעולם אל תשבו ותחכו לאף אחד, אתם שומעים?
אוי הלב הפתי והמגוחך
עוד לא למדתי שאסור אף פעם לחכות?
נתרגל את השיטה של הרמב"ם עד שתיצלח
לקצה השני עד אשר נתיישר, בכל הכוח
עכשיו בעיר הנוצרית המטופשת הזו
אני רוצה לתפוס את חיפושית הזבל הלבנה
לקחת אותה מכאן אל החדר שלי, הזול
ולהיכנס איתה ישר אל הפרופורציות
ולהיכנס איתה ישר אל הפרופורציות
ולהיכנס איתה ישר אל הפרופורציות