את מאיה שלי הכרתי כבר לפני שנתיים
חשבתי שמלאכים יש רק בשמיים
ובלילות אני אף פעם לא עצמתי עין
כדי להסתכל עליה כשהיא ישנה בינתיים
אני זוכר היה חשוך טיפה
אבל כל הרחוב העיר מהחיוך שלה
אני זוכר את השלוש מילים האלה
איך בשנייה היא גרמה לי להרגיש כמו ילד
אבל בתקופה האחרונה הכל נהיה לי קצת מוזר
אני ומאיה לא אותו דבר
מאיה התרחקה ממני כדי להתקרב אליו
הכל זה משמיים היא אמרה וסובבה את הגב.
מה מה יש בה?
שגורם לי לחשוב ולבכות בגללה
מה מה יש בה שאין בי? אין בי...
אני ומאיה כבר יותר מדי זמן
עד שאלוהים הגיע ונתן לה סימן
חוזר הביתה, הכל מראה כאן אווירה שונה
זה רק אני או שהילדה שלי קיבלה קצת אמונה?
פעם מתקרבת, פעם מתרחקת
ממלמלת לה פסוקים אבל עדיין שותקת
היא לא תחשוף יותר מדי זה בא לידי ביטוי
הלבוש, הצניעות, המריבות על השינוי
ומאיה שלי, מצאה כבר את התשובה שלה
אבל למאיה אין תשובה לשאלה שלי
עכשיו, אני מרגיש אשם אני מרגיש אשם
ומקווה שיהיה לה רק טוב, בעזרת השם.
מה מה יש בה?
שגורם לי לחשוב ולבכות בגללה
מה מה יש בה שאין בי? אין בי...
אני ומאיה זה כבר לא אני ומאיה
אני ומאיה לא נישן יותר מחובקים
אני ומאיה לא נאהב ונתנשק
כי בחיים החדשים של מאיה יש המון חוקים
אני יודע שכבר לא אזכה לראות את מאיה
לבושה בג'ינס וגופיה כמו שאני מכיר
אני ומאיה לא נשב שוב על הבר בתל אביב
נרים לחיים עד שהראשון יקיא
אני ומאיה זה כבר לא אני ומאיה
כי מאיה מנהלת לה רומן עם אלוהים
ואני, אני לא אשכח את מאיה לא אשכח את מאיה
כי אהבה כמו מאיה יש רק פעם בחיים.
מה מה יש בה?
שגורם לי לחשוב ולבכות בגללה
מה מה יש בה שאין בי? אין בי...
מה יש בה שאין בי?
שוב לבד...
איך הלב הולך מצד לצד...
מה יש בה שאין בי?