תם השרב הגדול השמש רד לים הכחול ורוח חרישית מרגיעה פנים וצוואר, נחיריים ודם שני ציירים על החוף רואים לאור היום את הסוף ולהקת שחפים כמראה שביס אפרפר, כלטיפה על הים היא לא יודעת כמה תוכל למשוך היא לא יודעת כמה תוכל לנשוך וכבר היתה הולכת מכאן זה לא עניין, רק שאין לה לאן והיא נרדמת בהקיץ עם הגב לים עם הראש לשם לא נלחמת לעצור שעליה כבר יעבור עם הגב לים עם הראש לשם כן, היא היתה אולי רוצה להחלץ מזה אבל היא פשוט לא יכולה פשוט ממוכרת לעונג המטרף של הכמיהה של ההיסחפות והאבדון אור החשמל מדגדג ואת החושך זה מענג ואנשים יוצאים לחפש מקרה שיקרה אם אפשר במקרה (אם רק אפשר) שני ציירים על הבר עוד לא מאמינים שנגמר ושביס הרקדנית מרחף על בטן גליה ולא במקרה ובשדרות הרעד עובר, גובר בחצרות הפחד נובר, צובר פתאום היא מתרגשת נורא סף מאורע, זה יקרה - זה קרה העיר נפתחת לפניו עם הגב לים עם הראש לשם לא אכפת שכבר יבוא ועליה כך יגמור עם הגב לים עם הראש לשם זה שיר על תשוקה כסוף אהבה כסוף זה שיר על מותק החושך והיא נרדמת בהקיץ עם הגב לים עם הראש לשם יאהבוה ציירים יציירוה שיכורים עם הגב לים עם הראש לשם Dancing to the end of love, yeah Dancing to the end of love