ואת מזמן כבר לא ילדה,
האלבום צבר אבק במזוודה,
את אבודה אבל גם אסירת תודה,
עוד לא סיימת ת'עבודה,
רשימה של מטלות על השידה
ואת מדפדפת בתמונות בעמידה.
הן מזכירות לך ת'זמנים הישנים,
בחורשה שהוחלפה לפני שנים בבניינים,
עוד לפני שאת חלמת על משפחה וילדים,
לפני שידעת בעצמך מה עושים.
כשעננים מכסים ת'שמיים, וכל האור של השמש כבה,
היא יוצאת בלי לסגור את דלת הבית, ומחכה לגשם, שירד עלינו לטובה
הכל לטובה, הכל יעבור, אמא אמרה אל תפחד מהקור,
קח נשימה, זה יעזור, תן רק טוב רק טוב יחזור.
ת'לא צריך ת'הצגות,
רואים שכבר קשה במדרגות,
אבל עדיין - אתה חי בלי דאגות,
יש עוד זמן לחגיגות,
קמטים יפים עליך כמו דרגות,
והתמונות ת'מטרה שוב משיגות, כי -
הן מזכירות לך ת'ילד הביישן,
שגר ממש ליד מגדל המים הישן,
השבילים שמסביב הפכו כבר לכבישים מזמן,
התמונות מזדקנות ואנחנו איתן.
כשעננים מכסים ת'שמיים וכל האור של השמש
כבה, הוא נשאר לבדו, להגן על הבית, ומחכ
ה לגשם, שירד עלינו, לטובה.
הכל לטובה, הכל יעבור, אבא אמר אל תפחד מהקור,
קח נשימה, גם אם לא יעזור, תן רק טוב רק טוב יחזור.
לא תמיד קל, לא תמיד טוב, אבל זה תמיד גורם לי לחשוב,
יום עובר וצרה חולפת, כי לכל עצב, יש גם סוף.
כשעננים מכסים ת'שמיים, וכל האור של השמש כבה,
הילד גדל, עזבתי ת'בית, והנה בא הגשם שירד עלינו לטובה.
הכל לטובה, הכל יעבור, אני כבר מזמן לא מפחד מהקור.
קח נשימה, זה יעזור, תן רק טוב רק טוב יחזור.
לא תמיד קל, לא תמיד טוב, אבל זה תמיד גורם לי, גורם לי לחשוב