כל כך הרבה שנים של להיות בן אדם אחד
שמורכב משניים
משתדל שלא לנשום עמוק מדי
הריח שלך עדיין מסתובב בבית
איך זה לא נפל לי כמה נאבקת?
איך זה אפשרי בכלל שנעלמת?
ואיך זה אפשרי שאת דיברת ונאלמתי בשתיקה, הסטתי מבט
אני, שכתבתי מאות שירים
ישבתי שם נשארתי בלי מילים
הקשבתי לך יושבת לך צודקת
שתקתי מבחוץ, צרחתי מבפנים
פלטתי אל תעזבי אותנו
אמרת זה לא הוגן אתה עזבת אותנו הרבה לפני
הראש שלי צעק עליי, מה עשיתי לנו?
האם יכול להיות שפספסתי אותנו בלי לשים, בלי לשים לב?
אם אהבה זה לא מספיק, אז מה כן?
מה כן?
מה כן?
גם אם אשתה את כל הים, הוא לא ירווה את צמאוני
את שם אצלך בעולם, אצלי לא יהיה צבעוני
מתחבא מכולם
בתוך בית שמרגיש שהוא קפא זמן
ואני תלוי על חבל דמיוני
גדל קצת זקן, הפכתי תמהוני, אני לבד
יותר מדי ימים, בלי אנשים שמפריעים ברדיוס
וברגעי הבדידות הצלולים שלי ברכב
אני שומע אותך מדברת אליי מתוך טקסטים אקראיים ברדיו
ואת צודקת לא כתבתי לך שירים
וניסיתי בואי תסתכלי לי בפתקים
כל כך הרבה התחלות ואין סופים
חשבתי שיש לי זמן, חשבתי אני ואת זה אין סופי
אבל המציאות חבטה לי בפנים
מדבר פה לעצמי, איך נשארתי רק אני
לא הייתי ערני הכל נהיה לי ריקני
איך כל העולם יכול להשתנות ברגע
אם אהבה זה לא מספיק, אז מה כן?
מה כן?
מה כן?
כל מה שנשאר זה זכרונות ושיר אחד
אם אהבה זה לא מספיק, אז מה כן?
מה כן?
מה כן?