טוב אני לא יוצא מכאן אף פעם
לא אני לא יוצא מכאן אף פעם
למה רק לי יש כאלה לילות
כל מה שנשאר זה רק 4 קירות
אני לא מדבר איתם הם צועקים עליי
לא מדבר איתם הם צועקים עליי
הם צועקים עליי לא מדבר איתם לא
טוב אולי קצת
מי עוד יקשיב לי פה חוץ מאף אחד
מאתיים הודעות שוכבות בוואטסאפ
אפילו לא אחת שואלת וואטסאפ
אז אני קם, צף, החדר הזה זה כל העולם שלי, מה יש לי ללכת?
הקירות אומרים לי קח צעד אחורה ותנחת
עכשיו תחזור מיד לשבת
תחזור מיד לשבט
טוב אני לא יוצא מכאן אף פעם
לא אני לא יוצא מכאן אף פעם
למה רק לי יש כאלו בקרים
השעה עכשיו אמצע הלילה
החלונות משדרים לי שמיים כהים
השקט בחוץ מרמז שעליי
לעצור, אבל מה לעצור בדיוק?
חייב להפסיק כבר לחשוב
הכל מרגיש לי כמו ללכת במדבר ימים למצוא פתאום מקור מים ענק וטהור, ולהסתובב ולחזור בלי לקחת שלוק
איך אני אבוד בתוך הפחד שוב?
איך אני אמור לדעת מה חשוב?
אולי התשובה היא כלום
אולי התשובה היא החדר הקטן הזה שהתחפש לכלוב
אוי נו - אני כותב בזמן שאני מוחק
חושב בזמן שאני שותק
עוינות - זה כל מה שמרגיש לי שיש פה
מראה מראה שעל הקיר, היא מראה לי רק ספק
למה דווקא אני מכולם? אני צועק
אולי מישהו ישמע ויתחמק
כל מה שנשאר לי זה קירות, רוצים לראות איך הראש שלי דופק?
טוב אני לא יוצא מכאן אף פעם
לא אני לא יוצא מכאן אף פעם
טוב אני לא יוצא מכאן אף פעם
לא אני לא יוצא מכאן אף פעם
טוב אני לא יוצא מכאן אף פעם
לא אני לא יוצא מכאן אף פעם
טוב אני לא יוצא מכאן אף פעם
לא אני לא יוצא מכאן אף פעם