כמה יופי, כמה הרס כמה תוהו, כמה אש כמה שביקשתי אז, לילית את שאסור לי לבקש את לא היית שלי אף פעם תמיד קרא לך המדבר האם מצאת שם את הטעם? האם גם שם ליבך סער? אינך שייכת לדבר ודבר אינו שלך לא היה מקום לי בחייך אף פעם לא היה מקום לשנינו בתנ"ך אז המשכתי בלעדייך הזמן שלנו תם ואהבתי את חווה לא אותו אדם אבל כשאני נזכר בכל הרע וגם בטוב קשה שלא לחשוב איזה עולם היה נברא איזה עולם היה נברא לא טוב היה לבד כן היה גן עדן, היו עתות שלום חגגנו אז עולם שאך נולד בגדי החג היו עירום אני שונא אותך לילית תמיד רצית להיות מעל תמיד חשבת שאת יודעת ולא אכלת מעץ הדעת בכלל אינך שייכת לדבר ודבר אינו שלך לא היה לי מקום בחייך אף פעם לא היה מקום לשנינו בתנ"ך אז המשכתי בלעדייך הזמן שלנו תם ואהבתי את חווה לא אותו אדם אבל כשאני נזכר בכל הרע וגם בטוב קשה שלא לחשוב איזה עולם היה הזמן שלנו תם ואהבתי את חווה לא אותו אדם אבל כשאני נזכר בכל הרע וגם בטוב קשה שלא לכאוב קשה שלא לכתוב קשה שלא לחשוב איזה עולם היה נברא איזה עולם היה נברא