חלמתי שבאת לקחת אותי אלייך בשבילים לא מוכרים, ליד נהר כחול. לא פחדתי לעוף בעקבותייך הלכנו על המים, גלשנו על החול. והסודות זרמו אלי מתוך עינייך פתחתי את ידי ב קבלה - איך את נותנת לי את תשובותייך ואני עוד לא שאלתי את שאלה. את היית בעלת האור ואני פרפר בטבע - בא בסיבובים אבל נמשך לאור. אני רואה שחור לבן, את מתיזה עלי קצת צבע ונעלם מה שהשארנו מאחור. חלמתי שבאת לקחת אותי אלייך וכל הסימנים הפכו מיד לשביל - שַם דבר לא מתקיים בלי שחשבת ומה ששם קיים, עדיין לא התחיל והתעוררתי בך - בתוך הנשמה את היית כמו אור, חבוי באור גדול אבל מהר הופיעה שוב המחשבה - האדמה ושוב בא ונולד הכול. את היית בעלת האור ואני תועה בחושך בתוך אלפי ספקות לילות של אכזבה פתאום נשבר ליבי ונפתח האופק ואז הופיע ים של אהבה.