זה הזמן להתאושש
פוקח את עיני, אומר תודה על מה שיש
אני רק מבקש לקבל שקט פנימי
אחרי המלחמות זה רק אני
מול עצמי, זה הסיפור שלי
וזה הזמן להתאושש
פוקח את עיני, אומר תודה על מה שיש
אני רק מבקש לקבל שקט פנימי
אחרי המלחמות זה רק אני
מול עצמי, זה הסיפור שלי
זאת שעת צהריים חמה, יולי אוגוסט
מעל הנהר, אני טיפסתי מאוחר
אחרי כולם, הם צועקים לי מלמטה "קפוץ יא מטומטם"
עוצם עיניים, חנק, וקופא לי כל הדם
אחרי היסוס עושה את הצעד
שש פאקינג מטר מעל הנהר, מדגדגות לי הרגליים
אין אוויר כל הדרך אל המים
מתנגש בהם, ומשתעל פעמיים
תבינו יש לי בעיה קטנה
חולם שאני צונח בלי מצנח כשאני במיטה
אבל לא קם בבת אחת, זה כמו פייד אין למציאות
אני יודע, זה מוזר, אני חלק ממיעוט
זה הזמן להתאושש
פוקח את עיני, אומר תודה על מה שיש
אני רק מבקש, לקבל שקט פנימי
אחרי המלחמות זה רק אני
מול עצמי, זה הסיפור שלי
וזה הזמן להתאושש
פוקח את עיני, אומר תודה על מה שיש
אני רק מבקש לקבל שקט פנימי
אחרי המלחמות זה רק אני
מול עצמי, זה הסיפור שלי
זאת שעת ערב חמה, יולי אוגוסט
מתחת לבמה, אני טיפסתי מאוחר
הם צועקים לי לעלות, ואני בלי לחשוב עולה
(אני שירוטו, מה נשמע? אומר) דיג'יי יאללה תן לי פליי
אני שולט בהם, הם חלק ממני, אני חלק מהם
אני מעל, והם מתחת, אבל רק פיזית
הם קופצים כאילו יש להם על הרגליים קפיצים
מהפה שלי יוצאים עשן וגיצים
אני בהיי מטורף, אני מסתכל איך מהדף
שבו כתבתי ת'מילים, אני פתאום מזיז פה אנשים
היו איתי גבוה, הם אומרים שאני מלך
אבל אם זה יגמר, לאן אפנה, לאן, א-לך
אין לי סולם שבו אפשר לרדת בהדרגה
אני יודע, זה מוזר, עם המציאות פתאום, אין מגע
משוגע משוגע גע
משוגע משוגע גע
אני פאקינג משוגע
זה הזמן להתאושש
פוקח את עיני, אומר תודה על מה שיש
אני רק מבקש, לקבל שקט פנימי
אחרי המלחמות זה רק אני
מול עצמי, זה הסיפור שלי
וזה הזמן להתאושש
פוקח את עיני, אומר תודה על מה שיש
אני רק מבקש לקבל שקט פנימי
אחרי המלחמות זה רק אני
מול עצמי, זה הסיפור שלי
שעה לא ידועה, רחביה
בית מפואר, היו לה הורים תוצרת גרמניה
היא הכי יפה, היא הכי שקטה ומסתורית
כמו ליל ירח מלא בגבעת זאב כשכולם ישנים
ואני איתה במיטה, הראש לא מעכל, קיבלתי מתנה
אני בשיא, אני בפיק, אני למעלה
עם בקבוק של יין בצד, ליד הצרות
לא מצליחים בכלל להבין לאן הידיים ממהרות
אני אוהב אותך כי את יותר ממה שהם אומרים
מהרמקולים בוקעים המיתרים, עושים מה שעושים
בדרך לעיר, אנ'לא זוכר ת'אווירה
אבל כנראה שזה היה יום חג, כאילו העולם עצר
פתאום אני נזכר בנהר, פתאום אני נזכר בבמה
פתאום מתהפכת הנשמה שלי
פחד גבהים, ככה קוראים לזה, נזכרתי
הפחד מליפול מגובה דרסטי
זה בחיים, זה בצלילים, וזה איתך
וזה כל העולם בינתיים
להיות בלי אף אחד או לטבוע במים
תחושה שעברה בי, לא פעם ולא פעמיים
אני חי בפחד, מחזיק חזק על גג בניין
גורד שחקים או סתם בניין מגורים, יש לי מליאן
של סיפורים כאלה לספר לכל מי שרוצה
אני יודע, זה מוזר, אבל זה מה שזה
כשהייתי קצת יותר קטן אני רציתי להיות טייס
כי החיים היו שלווים ופשוטים, עכשיו כל פעם
שאני מטפס למעלה אני מפחד רק לא ליפול
אני יודע, זה מוזר, אבל זה אני
פחד גבהים