אבל כל הזמן הזה הייתי לבד כל הזמן הזה כל יום מחדש עמית שגיא עדן בן זק איזי תגיד אתה זוכר את החבר'ה זוכר ת'דירה זוכר את הצחוקים אמרת לי שאתה מאוהב בי אחרי יומיים וחצי בקושי בחדרי חדרים בכינו בחוץ צחקנו עד השמיים אמרת שיש בי ברכה ונישקת לי את הידיים אמרת אין חברים בעולם הזה וואלק אדם לאדם זאב הכנסת אותי לעלום שלך איך אהבת אותי עד כאב הרבה יותר מכל השרלועות האלה שהיית איתן לפניי זוכר יפות ד' שמאלה ים של דמעות בשתי עיניי אנ'לא יודעת מה אנ'לא יודעת למה!! אבל כל הזמן הזה הייתי לבד כל הזמן הזה כל יום מחדש וכל הזמן הזה הייתי לבד כל הזמן הזה אה... היי, זוכר ישיבות על הדשא בסירקין שק קמח בגשם לאוטו מבסוטים מכל מה שיש תמיד מכחישים את כל מה שלא טוב אני הייתי זינה הנסיכה הלוחמת אתה היית אבי נעלבי הייתי שומעת את נינה סימון שרה: 'you don't know what love is' כשניסיתי להשתנות בשבילך ולהיות אשת חלומותיך כשרצית קלאסה הייתי ביונסה כשרצית שכונה הייתי פריחה כשחלמנו לטוס בעולם אם רק היינו שורדים משברים כשסיפרת איך אמא שלך עברה מבית חולים לבית חולים לבית חולים אנ'לא יודעת מה אנ'לא יודעת למה!! אבל כל הזמן הזה הייתי לבד כל הזמן הזה כל יום מחדש וכל הזמן הזה הייתי לבד כל הזמן הזה. אין לי אף אחד אין לי אף אחד שיגיד הכל בסדר תשכחי מזה כמו תמיד נעבור את הכל נבנה לנו בית נצא לחופשה נצא שוב לשיט