שם הרחק ביער אלון עתיק ניצב. ולידו בדשא נפרטיזן שכב. והוא שכב בלי נוע . שוב אינו נרדם. תלתלי זהב לו רוח תפזרם. ולידו בדשא אמא שכולה. בדמעות וצער . לוחשת אומללה. אותך בני גידלתי שמרתי מכל רע. אך כדור עופרת בך בני פגע. היה היתה לי אישה אשת חיל . מהלכה ממני בדמי הליל. לקחה איתה את בני הקטן. את בני מחמדי. יהונתן. מי פילל פילל. ומי מילל מילל. שכזאת הקראני לעזאזל. ילדי הרחובות . רוגמים בי אבן. קוראים לי שיכור . ממרמרים את חיי. אך למה ומדוע תשנאוני אחיי. בגללך הבקבוק. ליבי סדוק. מי מילל מילל . ומי פילל פילל שכזאת יקראני לעזאזל. עמוק עמוק העצב בעיניים. עמוק עמוק היין במרתף. הלילה את ליבי אקרע לשתיים. לך ולגביע הנוטף. אל תשאליני אל. אל תשאליני איך. בני אדם נולדו לסבול ולחייך. בני אדם נולדו לשכוח וללכת. כרוח הנושבת בשלכת . דולף דולף הברז. דולף ומילל. אמרו עליי שנות אלף. שנות אלף שבלב. זמר ליבי נא לאילן . זמר נא לעולם. במרתפי יש רוח מיללת. במרתפים אין אור בחלונות. אבל אתה בוכה שם כמו ילד. אבל אדם חולם שם חלומות. אל תשאליני אל. אל תשאליני איך. גם אתה אינך יודע מה הולך. מתי ישנו מקום. שבו עומדים מלכת. שבו יתום העץ. גם אני שלכת. אמור . אמור. אמור. אמור.