ראיתי איך עינייך היפות דיברו בלי קול במבטך וחיוכך סיפרת לי הכל וכל מילייך וצחוקך עולם אחר לא שלך רצית לדעת מדוע נשארתי טוב ונחמד איתך שלא תעצבי עוד לא תכאבי עוד ולא תהיי לבד יושבת בעולם אכזר לא תעצבי עוד לא תכאבי עוד ולא תהיי לבד יושבת בעולם אכזר צרובה משמש החיים פינה של צל ביקשת ולא היה לך נווה מדבר להינפש מעט ושוב לבד חוזרת את אל יצועך הקר ודימעותייך ניגרות הן נספגות בכר שלא תעצבי עוד לא תכאבי עוד ולא תהיי לבד יושבת בעולם אכזר שלא תעצבי עוד לא תכאבי עוד ולא תהיי לבד יושבת בעולם אכזר שלא תעצבי עוד לא תכאבי עוד ולא תהיי לבד יושבת בעולם אכזר שלא תעצבי עוד לא תכאבי עוד ולא תהיי לבד יושבת בעולם אכזר למה אל יבשו סביב פרחי הבר יפים היו ואינם למה זה ביקשתי טוב ולא היה לכל האדם למה בוערת האש ושורפת עלי הפרחים היא חורכת לא מרפה לעולם למה לא תכבה האש ההורסת ורק אהבה שיוקדת תבער בלבבות למה אל למה אל שוב העיניים אפלות מפוחדות ועצובות למה זה לא כל המחשבות טובות בלב האדם למה בוערת האש ושורפת עלי הפרחים היא חורכת לא מרפה לעולם למה לא תכבה האש ההורסת ורק אהבה שיוקדת תבער בלבבות למה אל