היא לא יודעת איך עובר עליי הזמן
אני ישן לבד
מתחת למיטה הלילה (הלילה)
אני פורש בשיא
פורש בשיא
נמאס לי לחכות שתנסי
שתחזרי
לעוד משב רגעי
אני צריך לסמוך עלייך
כי אני לא יכול לסמוך כבר על עצמי
רואה חצי פנים שלך כשאני מביט בראי
אני צועק לך לעזרה אבל את כבר לא איתי
והריח שהשארת חונק אותי
ציקלון בי
אני לא מאוזן ואת לא מאונכת
אבל עדיין מתרככת
כמו שלג איטלקי במיטה שלי
בשלוש שפות מונשמת
פנטזיה מגושמת ואם היא לא מוגשמת
זו בחירה שלי
אני לא מכיר תעצמי
וזה מרגיש טבעי
תעלמי, תישארי
אני צריך אותך קרוב כי אין לי שום דבר אחר
הלוואי שהיית רואה אותי יותר
אבל את עוברת, דירה ועבודה
מנסה להפוך למישהי אחרת
תמיד בתיקו זוג או פרד
היא לא יודעת איך עובר עליי הזמן
היא לא יודעת
אני ישן מתחת למיטה הלילה (הלילה)
כבר כמה ימים כותב שורה אחת
הג'וינט לא מעושן הוא רק שורף ת'יד
חשפת כרטיס טיסה ואז אמרת אני תמיד איתך
אבל מי שפה עכשיו זה כבר לא את
זה כבר לא את
זה כבר לא את
זה כבר לא את
זה כבר לא את
זה כבר לא את
זה כבר לא את
אני לא ישכח איך הסתכלת עליי אתמול
עיניים כחולות (זה כבר לא את)
איך זכרנו להתעקש, איך שכחנו לחיות
היד על הפנים, ליטפת שריטות
כמה טובים נהיינו בלפצוע
ככה פחות בלאחות (זה כבר לא את)
אתמול הלכתי ברחוב שיכור מדמעות (זה כבר לא את)
מעריץ זיהה אותי ביקש תמונות
איך שכחתי שיש בי משהו טוב, אדיוט
בזבזתי זמן, אוננתי, עישנתי, הפסיקו החלומות
איבדתי את השפיות לפני שנה איפשהו במילאנו, ברחובות
עם הזמן הדרישות שלך הפכו למפלצות
שינה טרודה, לחישות בבקרים, צרחות בלילות
התרכזתי בדיבוב, ולא בכתוביות
ורק רצית הביתה, רק רצית להיות
משהו שהמקום הזה לא מאפשר לך
אובססיות לגבי מה שחסר לך
אז אני שוכב מתחת למיטה
מתחבא ממך ומיקיצה
הזכרון של אתמול חד כמו הדיסק ששברת
מביך כמו הקרע בחולצה
מחכה שתמצאי אותי ותספרי לי על היום שלך
ואת לא כאן
את לא יודעת איך עוברים הימים
איך עוברים השנים