אני זוכר את הילדות אני זוכר פה די הרבה ימי שישי בהפסקות של בית הכנסת מחייך נשאר קצת לערוך והכיפה עוד על הראש כי ככה את רצית שנעשה עם כוונות טובות את ירית עלינו חיוכים שנגמרו קצת בדמעות שהתאדו עם השנים עכשיו בין המיטות אני רואה לך בפנים צלקות אמיתיות של החיים אם רק תוכלי לראות איך אני כאן מתפרק פתאום צועק לאלוהים שחקן של החיים בעולם הזה שלך כל נורמלי הוא משוגע אז לפחות תגיד לי מה עכשיו עושים וסבתא איך רצית שרק לא נהיה שונים שנרצה את השכנים נחייך אל החיים עכשיו תראי אותנו כבר לקראת הסוף והגלים פה לא חוזרים אל החוף אני זוכר את הריחות בחזרה מבית הספר עם צרור המפתחות מעל הדלת במחסן אמא שוב דואגת שהכל אצלי בסדר ואת שם על המשמר אם רק תוכלי לראות איך אני כאן מתפרק פתאום צועק לאלוהים שחקן של החיים בעולם הזה שלך כל נורמלי הוא משוגע אז לפחות תגיד לי מה עכשיו עושים וסבתא איך רצית שרק לא נהיה שונים שנרצה את השכנים נחייך אל החיים עכשיו תראי אותנו כבר לקראת הסוף והגלים פה לא חוזרים אל החוף וסבתא איך רצית שרק לא נהיה שונים שנרצה את השכנים נחייך אל החיים עכשיו תראי אותנו כבר לקראת הסוף והגלים פה לא חוזרים אל החוף עכשיו אני לבד פה עם כל השאלות ואת למעלה מגלה את התשובות